<h1>ראב"ן — ב"ק</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[ב"ק ט"ו ע"א] והנשים בכלל הנזק ואמר מנהני מילי אמר רב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. והא דתנן האשה פגיעותיה רעה היא שחבלה פטורה, לפי שאין לה מה לשלם דמה שקנתה אשה קנה בעלה כדתנן נתגרשה האשה חייבת לשלם אלמא הפטור אינו אלא מפני שאין לה לשלם. וכן האשה השווה לאיש לכל מיתות ולכל דינין שבתורה, וכן הלכה.
<h2>דף ו.</h2>
הגוזל עצים ושיפן ועשאן כלים צמר וטווה ועשאו בגד קנאו בשינוי מעשה ואינו משלם אלא דמי עצים ודמי צמר, וכן כל דבר שנגזל ומשתנה אצלו בשינוי מעשה כי הכא בין בשינוי השם כגון גזל טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאו. וכן גזל צמר או משי וצבעו בצבע דלא עבר ע"י צפון הוי שינוי אבל צבע העובר אינו שינוי, וכן גזל משי וליבנו הוי שינוי דשינוי דלא הדר הוא, וכן גזל זהב וכסף ועשה מהן כלים אינו שינוי דחוזר לברייתו הוא דמתיכו וחוזרין לברייתו. אמר (רבא) [רבה] [ב"ק ס"ו ע"א] שינוי קונה כתיבא והשיב את הגזילה מה ת"ל אשר גזל אם כעין מה שגזל יחזיר אם לאו דמים בעלמא משלם, [ותנינא] דתניא הגוזל עצים ועשאן כלים משלם כשעת הגזילה אלמא שינוי קונה ובשינוי דאורייתא מקמינן לה דלא הדר, והא דאמר ר' יוחנן [צ"ד:] גזילה המשתנית חוזרת בעיניה בשינוי דרבנן דחוזר לברייתו.
<h2>דף כה:</h2>
עדים שחתמו על השטר בתשרי והובא בניסן לפני בית דין ונמצאו שקרנים כל העדיות שהעידו מתשרי או שטרות שחתמו עליהן מתשרי ועד ניסן פסולין כאביי דאמר עד זומם למפרע משעתא דאסהיד הוא נפסל דהוה ליה רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד, והילכתא כוותיה דאמר רב אשי עבד רב פפא עובדא כוותיה דאביי. וכגון שהעדים החתומים על השטר בפנינו וכי מזימי להו האחרונים לא אמרי איחרנוהו וכתבנוהו, אבל אי ליתנייהו בפנינו אמרינן שמא איחרוהו וכתבוהו כדאמרינן בראש אחד דיני ממונות [ל"ב.] שטר שכתב זמנו באחד בניסן בשמיטה ובאו שנים ואמרו והלא עמנו הייתם ביום פלוני במקום פלוני שטר כשר ועידיו כשרים חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו, מדקתני חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו מכלל דליתניהו קמן וכ"ש אי (הוה) [הוו] קמן ואמר[י] אחרנוהו דכשר. בעד זומם וחבירו כשר פליג רבא, אבל שניהן זוממין לא פליגי והכי גרסינן דפסלוהו בגזלנותא ודאסהידו תרי בחד. ואני פירשתי אותו מבואר בזה הספר בסימן צ"א. ואם העידו ב' עדיות בזה אחר זה ונמצא שקרן על הראשונה גם האחרונה בטילה, ואם (תמצא) [נמצא] שקרן על האחרונה אם בתוך כדי דיבור של הראשונה העיד לשנייה בטילה גם הראשונה ואם לאחר כדי דיבור אינה בטילה דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ותוך כדי דיבור כדיבור דמי. וכמה תוך כדי דיבור שלום עליך, אחר כדי דיבור שלום עליך רבי, דאמר רב פפא תרי תוך כדי דיבור הוו חד כדי שאילת תלמיד לרב וחד כדי שאילת רב לתלמיד כי אית ליה לר' יוסי תוכד"ד כדיבור דמי כדי שאילת רב לתלמיד דלא נפיש אבל כדי שאילת תלמיד לרב דנפיש שלום עליך רבי לית ליה, ור' יוסי נימוקו עמו.
